איך שהחורף מתחיל לשלוח את חבריו (הרוח, החושך, ושאר מרעיו) , כל האור שהיה לי בלב מתחיל להתעמעם. אני לא יודעת ממש מה קורה איתי, אבל זה כמו דירה ענקית עם המון חדרים שלאט לאט האור שבהם נעלם לי, התריסים נסגרים מוקדם מדי, הקדרות נשאבת פנימה בלי הזמנה, ואני מרגישה כמו ילדה בסרט אימה, בבית גדול מדי ובלי שכנים מסביב. (תמיד, תמיד אין שכנים בסרט אימה).
אחרי השבוע הראשון שבו לא נחסך ממני דבר – הרוח שברה עצים, הגשם השבית אנשים, הכבישים היו עמוסים ואני נרטבתי המון כשאני מסרבת להיפרד מהשורטס והכפכפים, אז אחרי שבוע כזה מעצבן, נזכרתי בימים הגשומים , כשהייתי חוזרת מביה"ס , מורידה את מגפי הפלסטיק האדומים, ומריחה כבר במדרגות את המרק שאמא הכינה לנו.
life of cheli 
תגובות אחרונות