לא הכרתי אותה, כמו שלא היכרתי רבים מהם, ובכל זאת הושפעתי. המילה סמל הדהדה לי כל הבוקר הזה בראש, מהו הסמל, איך אדם הופך לסמל ואם הוא כבר הפך לסמל, האם זה בהכרח סופו המוקדם? אז כתבתי משהו להמשיך לקרוא "סמלים"
כן, שיא של התרגשות, זה כנראה ממש היה צריך לצאת והנה , שוב אני , כמה דקות אחרי פוסט, והנה בערו בי עוד כמה מילים, איזו הרגשה מטורפת, פתאום לא בא לי שהלילה יגמר, רק לכתוב ולכתוב.
שיר חדש ברח לי מהראש אל הדף, הוא ישב שם מספיק זמן כנראה והגיע הזמן לנשום.
לפני הרבה שנים, כתבתי שירים. לא הרבה מדי, לא מעט מדי, כתבתי כשהרגשתי צורך, כתבתי כי התחברתי למילה הקצרה, לשורה, לרמיזה, למבנה ולהטעמה. זה נולד מתוכי כי אהבתי ספרות ושירה, כן, אני אחת כזו, מתרגשת מכל מילה.
במשך הרבה זמן הנחתי לזה, אי שם במגירה. אבל תמיד זה הדהד בי, רצה לחזור אלי, לא אפשרתי, הדחקתי, האשמתי את חוסר הזמן.
life of cheli 
תגובות אחרונות