היה לי פעם דוד

היום בדיוק לפני 8 שנים עזבת, לא לפני שנלחמת, עד הנשימה האחרונה.

פחות מחודש אחרי היום ההוא, ישבתי עם הבן שלי, שמאוד התגעגע אליך. הוא שאל שאלות ואני עניתי, ותוך כדי נוצר השיר הזה.

משתפת, כי כנראה אין יום מתאים יותר מזה. בגעגועים,

היה לי פעם דוד / חלי וינשטיין 

דוד אריה היה דוד מיוחד

הוא תמיד חייך

ואף פעם לא פחד.

אמא אומרת שהוא היה חזק כמו השם שלו,

אריה.

אני זוכר איך תמיד כשהיינו באים לבקר

הוא היה מרים אותי גבוה על הכתפיים שלו

ומריץ אותי בבית,

עוד ועוד

בלי להתעייף.

(ואני תמיד קינאתי כשאחותי רצתה להשתתף

אז הייתי מבקש רק עוד פעם אחת ודי,

כדי שהיא תקנא גם).

דוד אריה היה דוד מדגדג:

היה לו זקן קטנטן על הסנטר

שבכל נשיקה על הלחי שלי היה מתחפר.

היתה לו גם קרחת כזו,

שאהבתי ללטף להרגיש את הקוצים

קצת קצת,

כי הם דגדגו לי את כף היד.

דוד שלי אריה אף פעם אף פעם לא כעס,

גם כשהיינו מפזרים את כל הצעצועים על הרצפה, ורצים בלי סוף מהבית לגינה.

היה לו חיוך ענק וטוב

ואני זוכר את זה ממש מקרוב

כי אחרי חיוך כזה

מיד היה מצטרף דגדוג מיוחד

על הלחי שלי או על האף.

אבל יום אחד, דוד אריה פתאום נעלם,

זה היה אולי בבוקר,

כי באותו יום גם אמא שלי קצת נעלמה,

(אבל אולי היא ידעה שאני קצת פוחד

כי בסוף היא חזרה).

בפעם האחרת שהלכתי לבית של דוד אריה,

זה כבר לא היה אותו דבר.

כולם היו שם,

והרבה שפתיים שאני בכלל לא מכיר נישקו אותי בלחי

ורק הוא שכח להגיע.

רציתי להגיד לו שיבוא,

כי הם לא יכולים לדגדג אותי בסנטר

ולא להרים אותי גבוה,

ואני כבר מתגעגע.

אבל הוא לא בא.

אני זוכר שהיו זיקוקים בחוץ, ואמא סיפרה לי שזה לכבוד יום ההולדת למדינה,

אני חושב שהיא טעתה,

כי מה שהיה בעצם,

זה מסיבה של הכוכבים והירח

ששמחו שדוד אריה שלי

בא אליהם להתארח.

דוד אריה היה דוד מיוחד

הוא תמיד חייך

ואף פעם לא פחד.

אמא אומרת שהוא היה חזק כמו השם שלו

אריה.

אבל אריות לא עפים בכלל,

אז איך הוא הצליח להגיע לבד לשמיים,

אפילו שלא היו לו כנפיים?

————————————

**

אריה,

מוקדש לזיכרך באהבה רבה, מנקודת מבטו של ירדן.

שלך לתמיד,

חלי.

2.6.2008