לוקחת אלי את כל המילים שאי פעם

נאמרו

אוספת ושומרת

איזו מערבולת נפלאה ואיומה

פנים, מילים, רגעים, מקומות.

ואז פורמת

מורידה ומסדרת

זה נאמר שם

ואת זה אמר מישהו שכבר לא קיים

וזה, בכלל נשאר בלב

מסדרת

מסדרת

משחזרת

את העבר, את מה שנגמר.

רוצה קצת לזרוק ואז מתחרטת

שוב שומרת, מכסה, מכניסה

רק עוד קצת

רק עוד טיפה.

המילים שהיו שוב עושות חגיגה

מתערבלות ומתגפפות

פורעות את החוק

הן שוב רוצות לחיות

הן שוב רוצות

להיות.