חיפוש

life of cheli

קטגוריה

אוכל וטעמים

כריסטמס זה שופינג , אבל עם אווירה של פעם בשנה

לא יצא לי להיות אף פעם בתקופת הכריסמטס בחו"ל, אולי בגלל שלא נולדתי בדיוק בתאריך הנכון ולא התחתנתי בחורף עז של דצמבר, אז אי אפשר להפתיע אותי עם טיול… אבל זה לא מה שימנע ממני את החוויה. אז נסעתי לנצרת

IMG_8620

להמשיך לקרוא "כריסטמס זה שופינג , אבל עם אווירה של פעם בשנה"

איך התאהבתי במרק של אפונה

איך שהחורף מתחיל לשלוח את חבריו (הרוח, החושך, ושאר מרעיו) , כל האור שהיה לי בלב מתחיל להתעמעם. אני לא יודעת ממש מה קורה איתי, אבל זה כמו דירה ענקית עם המון חדרים שלאט לאט האור שבהם נעלם לי, התריסים נסגרים מוקדם מדי, הקדרות נשאבת פנימה בלי הזמנה, ואני מרגישה כמו ילדה בסרט אימה, בבית גדול מדי ובלי שכנים מסביב. (תמיד, תמיד אין שכנים בסרט אימה).

אחרי השבוע הראשון שבו לא נחסך ממני דבר – הרוח שברה עצים, הגשם השבית אנשים, הכבישים היו עמוסים ואני נרטבתי המון כשאני מסרבת להיפרד מהשורטס והכפכפים, אז אחרי שבוע כזה מעצבן, נזכרתי בימים הגשומים , כשהייתי חוזרת מביה"ס , מורידה את מגפי הפלסטיק האדומים, ומריחה כבר במדרגות את המרק שאמא הכינה לנו.

להמשיך לקרוא "איך התאהבתי במרק של אפונה"

כשהאוכל הוא רק תירוץ

 

אחרי ששמעתי שוב ושוב "היית כבר בכרמי'ז"?, החלטתי שהגיע הזמן לבדוק מה קורה שם.

את זיכרונותיי מהמקום אני שומרת לימים רחוקים (טוב נו, לא ממש רחוקים), כשעוד היתה זו פיצריה שכונתית טובה. בעיקר אני זוכרת את שעות אחה"צ שביליתי שם כשזאטוטי הגן וביה"ס שלמדו עם ילדיי, חגגו שם ימי הולדת, בעודם עוטפים על בגדיהם ופניהם שאריות קמח, רוטב פיצה וחיוכים רבים. היו ימים של כייף, ללא ספק, היום בשעות אחה"צ אני בעיקר תוהה מתי ילדיי יחזרו הביתה מעיסוקיהם, בעוד אני יושבת לכתוב. גיל שכזה…

בכל אופן, אם נחזור למהות הבלוג ולרעבתנות שלי, הצעתי לחברתי תדמור כהן-אדרת ביקור בכרמי'ז. הגענו לגמרי רעבות ואני פיטנזתי על מנת פסטה טובה. כשתדמור שאלה אם נחלוק, חייכתי ואמרתי "היום לא", היום בא לי לטרוף לבד מנה גדושה. בדיעבד זו היתה החלטה נכונה, עם טעם כזה של פטוצ'יני, לא הייתי משאירה לה הרבה.

להמשיך לקרוא "כשהאוכל הוא רק תירוץ"

קפה לואיז, חבל לכם על הזמן

לארוחת בוקר ספונטנית בקפה לואיז במודיעין יצאתי עם אלונה ירדן, חברה טובה ושכנה מדהימה.

סיפרתי לאלונה, שלא ביקרה עדיין בבית הקפה, שבא לי לטעום משהו חדש , למרות שכבר הייתי וטעמתי לא מעט פעמים, והיא מבחינתה אמרה שהיא "באה בראש נקי ופתוח", בלי לדעת או להכיר.

להמשיך לקרוא "קפה לואיז, חבל לכם על הזמן"

כל מי שמכיר אותי יודע

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
מנת פסטה קרבונרה במסעדה קטנה , מול אגם קומו, איטליה

אני אוהבת לאכול, אני באמת, אוהבת לאכול!

אבל מעבר לזה אני אוהבת את החוויה שסביב האוכל.

את העיצוב, את קבלת הפנים, את השירות, את הטעמים,

בקיצור, את הדברים הקטנים האלו שהופכים את הבילוי למשהו שבאמת כדאי לזכור.

במהלך שנותיי הרבות (אוי זה נשמע ממש המון) אכלתי בהרבה מקומות, כאלה שכייף להיזכר בהם וכאלה שפחות וכאלה שלא הייתי מאחלת לאף אחד, ותמיד רציתי לכתוב על החוויות שלי. אז, וזה היה באמת לא מזמן, חלמתי על טור קבוע באחד העיתונים.

להמשיך לקרוא "כל מי שמכיר אותי יודע"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑