עבודה כדרך חיים

שמונה שעות. שמונה שעות של עבודה. כל יום. כל שבוע, כל חודש, ככה, כבר די הרבה שנים. וכאילו הכל בחיים סובב סביב אותו אישיו, 'העבודה' . האבק על השידה? יחכה, אני עייפה מהעבודה. הילדים רוצים דווקא היום להזמין חברים לסרט ופיצה? אוי…אני עייפה מהעבודה, אולי מחר? (או שבוע הבא?), וסבתא, כמה זמן לא ראיתי אותה, כן כן, אין לי זמן, אני בעבודה, ואחותי בהריון והרי הבטחתי לה, תשעה חודשים הבטחתי לה, שיום אחד לבוא לכייף איתה ולפנק אותה במאפה טוב וסתם לשיחה……טוב, אולי אחר כך, אני בכל זאת די עסוקה….ואמא רצתה שאבוא איתה, אפילו פעם אחת, ליום של שוק וחברותא, אבל אמא, אני , באמת לא יכולה…אני לא יכולה לקחת חופש מהעבודה.