היה לי פעם דוד

היום בדיוק לפני 8 שנים עזבת, לא לפני שנלחמת, עד הנשימה האחרונה.

פחות מחודש אחרי היום ההוא, ישבתי עם הבן שלי, שמאוד התגעגע אליך. הוא שאל שאלות ואני עניתי, ותוך כדי נוצר השיר הזה.

סמלים

לא הכרתי אותה, כמו שלא היכרתי רבים מהם, ובכל זאת הושפעתי. המילה סמל הדהדה לי כל הבוקר הזה בראש, מהו הסמל, איך אדם הופך לסמל ואם הוא כבר הפך לסמל, האם זה בהכרח סופו המוקדם? אז כתבתי משהו

שלכות

כשזה בא מבפנים, אי אפשר להתווכח

כן, שיא של התרגשות, זה כנראה ממש היה צריך לצאת והנה , שוב אני , כמה דקות אחרי פוסט, והנה בערו בי עוד כמה מילים, איזו הרגשה מטורפת, פתאום לא בא לי שהלילה יגמר, רק לכתוב ולכתוב.

שיר חדש ברח לי מהראש אל הדף, הוא ישב שם מספיק זמן כנראה והגיע הזמן לנשום.

זה חוזר אלי

לפני הרבה שנים, כתבתי שירים. לא הרבה מדי, לא מעט מדי, כתבתי כשהרגשתי צורך, כתבתי כי התחברתי למילה הקצרה, לשורה, לרמיזה, למבנה ולהטעמה. זה נולד מתוכי כי אהבתי ספרות ושירה, כן, אני אחת כזו, מתרגשת מכל מילה.

במשך הרבה זמן הנחתי לזה, אי שם במגירה. אבל תמיד זה הדהד בי, רצה לחזור אלי, לא אפשרתי, הדחקתי, האשמתי את חוסר הזמן.

על "זכרונותי מקרקוב" / אריה תמיר

אני מאוד אוהבת ספרות שמשלבת היסטוריה, במיוחד את זו של העם היהודי. משהו בסיפורים הללו מרתק אותי ומעביר בי צמרמורת, איך הם חיו שם, איך עברו את התלאות, איך שרדו ואיך בכוחות מופלאים של תקווה הגיעו אל הלא נודע, בארץ חדשה. ספרים רבים שקראתי בחיי לימדו אותי המון על הכוח שטמון באנשים, על היכולת של הגוף להיתלות באחת ממעלות הנפש – התקווה – גם אם היא שברירית ורחוקה, ולהוביל את האדם לבחור בחיים, למרות הכל. קראתי ספרים מופלאים ושמעתי גם סיפורים אישיים על חייהם של היהודים באיראן, בעיראק, בגרמניה, במצרים, באיטליה, בפולין, וגם על אלו שהיו כאן תמיד ובנו את הבית, את המדינה.

מאז ומתמיד אהבתי את הלילה

את הדממה, את הזמן הכל כך נפלא הזה שאפשר לחשוב בשקט, לעבד מידע, לצייר, לכתוב, לקרוא…

את הרגע הזה שבו אף אחד לא יכול להפריע לי ממש, רק אני עם עצמי. מפגש מצוין, אני רק מכינה לי עוד קפה ומיד ממשיכה.

אני אחת מכותבי הלילה. כילדה-נערה הייתי עם פנס מתחת לשמיכה, קראתי כל מה שאפשר היה להוציא מהספרייה. כך חייתי בבליל של עולמות, בין ביתו החמים של ההוביט לבין זוועות המתופפת הקטנה והרהוריו של עמוס עוז. תיבלתי את חיי בהרבה ספרי שירה, אפילו כתבתי שירים במחתרת, תפרתי סיפורים בדמיון וחפרתי ביומן את כל מה שעבר לי בראש.